<h1>סמ"ק סימן ר"ס</h1>
<h2>דף ס:</h2>
שלא להלות ברבית כדכתיב (ויקרא כ"ה) אל תקח מאתו נשך ותרבית ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר, ואפילו (דף ע"א) הקדמת שלום אסור שנאמר כל דבר, וכשתדקדק בדברי' תמצא שהמלוה ברבית עובר בשש לאוין לא תהיה לו כנושה את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך, אל תקח מאתו נשך ותרבית, לא תשימון עליו נשך, ולפני עור לא תתן מכשול, והלוה עובר בשלשה לאוין ועשה לא תשיך לאחיך, ולאחיך לא תשיך, ולפני עור לא תתן מכשול, ועשה דלנכרי תשיך, והערב והעדים עוברים על לפני עור לא תתן מכשול, אעפ"י שהמלוה והלווה עוברים על כל אלו אין לוקין עליהם לפי שניתן להשבון והוי לאו הניתק לעשה דוחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דליחי בהדך, שכל המלוה ברבית אם רבית קצוצה היא שאסורה מן התורה (דף ס"א) יוצאה בדיינים כרבי אליעזר שפסק שם הלכה כמותו ומוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה.
<h2>דף סב.</h2>
ואם מת המלוה אין מוציאין מן היורשים שנאמר אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא, הניח להם אביהם פרה או טלית וכל דבר המסויים שלקח ברבית חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם אם עשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת.
<h2>דף סג.</h2>
ומעמידים מלוה ע"ג פירות והוא שיש לו ואם יש לו מעט ללווה (דף ע"ה) לוה עליו כמה וכמה, אבל מכל מקום ללוות בתנאי שלא יוכל לפרוע עד זמן היוקר אסור, כמו סאה בסאתים.
<h2>דף סד.</h2>
ומותר לתת דמי יין של חבית לחבירו ואומר לו אם תחמיץ החבית תהא של מוכר ואם הוזלה והוקרה של לוקח הואיל ומקבל הלוקח זולא ואפילו לא קבל עליו זולא כמו מתשרי עד טבת מותר (ש"ע מותר להקדים מעות על יין בשעת הבציר שיתן לו יין טוב בניסן או כל ימות השנה וכן מותר להקדים מעות על חבית ידוע ולהתנות שאם יחמיץ עד זמן מכירת היין יהיה ברשות המוכר ואם יזול יהיה ברשות הלוקח).
<h2>דף סה.</h2>
א"ר נחמן טרשא דידי שרי, פירוש למכור סחורה בהמתנה יותר מדמיה, ובלבד שלא יפרש לו מעכשיו הרי הוא לך בפחות, ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים לכל העולם, ואמ' רב חמא טרשא דידי ודאי שרי, שהיה מוכר פירות במקו' הזול כבמקו' היוקר שהיו מוליכים שם הפירות לפי שהחמרי' היו לוקחין שם סחורה בזול שהיא בכאן ביוקר ואחריות כל הדרך על רב חמא, ומפרש טעמא דכל היכא דאזלי (ע"ש בתוספות) שבקי להו מיכסא, וזה אפי' היה בידם מעות לא יוכלו למצא מי יעשה להם כזה ופסיק תלמודא כי טרשא זו שרי גם בטרשא דרב נחמן יש אומרים (רבי' האי ור"י בתוס' שם) דהוי הלכה.
<h2>דף סה:</h2>
המוכר את השדה ונתן לו מקצת הדמים אסור ללוקח לאכול מפירות ופעמים ששניהם אסורים דאמר ליה לכי מייתית קני מעכשיו ופעמים שמוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה לכי מייתית תקני פעמים שמוכר אסור ולוקח מותר, דאמר לי' קני מעכשיו וזוזי להוי הלואה גבך, פעמים ששניהם מותרים כגון דאמר קני כשיעור זוזיך מעכשיו והשאר לכי מייתית תקני, מכר לו בית או מכר לו שדה ואמר לו מוכר ללוקח לכשיהיו לי מעו' תחזירם לי אסור אבל אם אמר לוקח למוכר כשיהיו לי מעות אחזירם לך מותר, פירוש משום דהוי פיטומי מילי ודוקא כשלא היה התנאי הזה בתחלת הענין אבל אם היה התנאי בתחל' הענין לא הוי פיטומי מילי כדפירשו בתוספות פרק איזהו נשך, (ע"כ מה שהגי"ה משי"ה). שנינו מרבים על השכר ואין מרבים על המכר כיצד השכיר לו חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים בשנה, ואם של חדש בחדשו סלע בחדש מותר (ש"ע ודוקא אם אמר כן קודם שהחזיק בו אבל אם השכיר לו בי' סלעים לשנה והחזיק בו אסור לומר תתן כל חדש סלע אחד ואמתין לך המעות) מכר לו שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם לגורן הרי הוא לך בשנים עשר מנה אסור.
<h2>דף סח:</h2>
ומותר לישראל לומר לחבירו טול דינר ואמור לפלוני שילוה לי מעות וכן מותר לומר לחברו טול דינר והלוה לפלוני (ש"ע והוא שלא יחזור ויקחנו מהלוה גם לא יאמר הלוה למלוה, פלוני יתן בשבילי וי"א שצריך ג"כ שלא יפייסנו הלוה לתת למלוה בשביל שילוהו) שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה ודוקא בזה הענין כשהלוה מתחסר ואין המלוה מתרבה או כשהמלוה מתרבה ואין הלוה מתחסר, אבל אם הלוה מתחסר, והמלוה מתרבה אפי' ע"י אחר אסור כדמוכח בתו' (פ"ק דקדושין) גבו ההי' דארווח לה זימנ' ואין מושיבין (דף ס"ט) חנווני למחצית שכר אא"כ נותן לו שכרו שום דבר של קציצה, ולא סגי בטיבל עמו בציר.
משכרת אשה לחברת' תרנגולת (פי' לישב על הבצים) בשני אפרוחי'.
<h2>דף ע.</h2>
ומעות של יתומים מותר להלוו' קרוב לשכר ורחוק להפסד ורבית מוקדמת (דף ע"ה) ורבית מאוחר' אסור ודוקא כשמפרש לו בפירוש בשביל שתלוני או בשביל מעותיך שהיו בטלו' אצלי אבל בסתם מות' (ש"ע ואם הוא מתנה מרובה מסתמא הוי כאלו פירש) ומותר אדם (תוספתא דב"מ דף קכ"ב פ"ה) להשכיר מעותיו לשלחני להתנאות בהן (פירוש שיראה כעשיר) ובלבד שיהיו חוזרין בעין שלא יוציאם כלל (ש"ע ואם קבל עליו המקבל אפילו אחריות אונסין אסור).
<h2>דף ע:</h2>
ואין מקבלין צאן ברזל, היכא דמקבל המקבל אונסא וזולא אבל אם הנותן מקבל האונס מותר.
<h2>דף עא.</h2>
שלא להלות ברבית כדכתיב (ויקרא כ"ה) אל תקח מאתו נשך ותרבית ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר, ואפילו (דף ע"א) הקדמת שלום אסור שנאמר כל דבר, וכשתדקדק בדברי' תמצא שהמלוה ברבית עובר בשש לאוין לא תהיה לו כנושה את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך, אל תקח מאתו נשך ותרבית, לא תשימון עליו נשך, ולפני עור לא תתן מכשול, והלוה עובר בשלשה לאוין ועשה לא תשיך לאחיך, ולאחיך לא תשיך, ולפני עור לא תתן מכשול, ועשה דלנכרי תשיך, והערב והעדים עוברים על לפני עור לא תתן מכשול, אעפ"י שהמלוה והלווה עוברים על כל אלו אין לוקין עליהם לפי שניתן להשבון והוי לאו הניתק לעשה דוחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דליחי בהדך, שכל המלוה ברבית אם רבית קצוצה היא שאסורה מן התורה (דף ס"א) יוצאה בדיינים כרבי אליעזר שפסק שם הלכה כמותו ומוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה.
<h2>דף עא:</h2>
שלא להיות סופר ועד וערב (דף ע"ה) למלוה ברבית שנאמר לא תשימון עליו נשך וכולם עוברים משום לא תשימון.
<h2>דף עב:</h2>
ואם פסק אדם כשער הגבוה נוטל כשער הזול אף על פי שהיו ביוקר בשעה שנתן דמים, ואם לא פסק נוטל כשער היוקר, אמר רבי יוחנן (דף ע"ב) אין פוסקין על השער שבשוק, ויש פוסקים שהלכה כן, אבל שמא הלכה כרבא שלמד מרבי ינאי רבו של רבי יוחנן דאמר מה לי הן מה לי דמיהן, ופוסקין (דף ס"ג וס"ה וע"ש) על שער שבשוק.
<h2>דף עג.</h2>
ואסור לקנות פירות פרדס או כרם קודם שיגמרו יש מפרשים בקונה סתמא, ויש מפרשים (בכך) באומר כך וכך, ומודה רב בתורי יש מפרשים בקונה עגלים קודם שנולדו לפי שיש בהם הפסד גדול, ויש מפרשים כשחורשים (ס"א כשבוצרים) הכרמים על ידי שוורים.
<h2>דף עה.</h2>
אין לוין סאה בסאה, אלא א"כ יש לו וכן כל דבר חוץ מן המטבע משום דלא שייך ביה יוקר (ש"ע י"א דבזמן הזה מטבע של זהב דינו ככסף ולוין זהב בזהב וכן נוהגין להקל גם מקילין ללות ככר לחם בככר לחם מאח' דדבר מועט ולא קפדי אהדדי בזה).
אסור לאדם להלוות לבניו ולבני ביתו ברבית, אעפ"י שאינו מקפיד ומתנה הוא דיהיב להו הרי זה אסור שמא ירגילן בדבר זה אבל תלמיד חכם שהלוה זה ליה ונתן זה לזה יותר על מה שלוה ממנו מותר (ש"ע ומ"מ לא ירגילו ת"ח בכך שלא ילמדו מהם) ואומר ר"י (שם בתוספות) שאינו מותר אלא בדבר מועט, שידוע שבלא זה היה נותן לו, אבל לא בדבר מרובה.
ואסור להרבות בשכר אדם כיצד לא יאמר לו עשה עמי מלאכה היו' שהיא שוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחרת מלאכה שהיא שוה שנים לפיכך אמרו שלא יאמר לו נכש עמי היום ואעדור עמך למחר, ולא יאמר חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביע', שהרי טורח החרישה ברביעה יותר.
